הדרך משם לכאן
השאלה שעולה על הפרק היא, מה אנחנו מחמיצים כאן, מה בדיוק איננו מבינים. שלוש נקודות עיקריות: הכול זה תהליך, לתהליך דרושה עבודה ויש צורך בידע, שלושתם מובילים לשלום פנימי. כמו עין שמר, יש בתוכנו מחבוא, מחבוא של פחד הגורם להרס עצמי, איננו אוהבים את המציאות שלנו, אנו מתעניינים בעיקר במעטפת ופחות בעיקר, זה הוא המאבק הנצחי בין הנפש לרוח, הנפש משתוקקת, משתלחת ומתרחקת מהרוח, מזדהה עם מה שנעים, צימאון לריגושים וקתרזיס. יש קושי ליצור מרחב פנימי פתוח, הקשר נהייה בלתי אמצעי, האלקטרוניקה מספקת אלטרנטיבה מצוינת ולכאורה יותר פשוטה למגע, זה רק ילך ויחמיר, אובדן זהות ואטימות אחד לשני אפילו בתוך המשפחה, כל אחד שקוף בפני האחר, אובדן הרגש בין אדם לאדם, ניקור מוחלט בין האנשים. יש צורך לשבור את המוסכמות המתפתחות במהירות כבר זמן מה. נובע בעיקר מבורות. כמו אדם הדוחף קיר מתוך חוסר הבנה, הפלנטה מזוהמת במחשבות סרק.
מחשבות שמתנקזות לשפל המדרגה, במה באמת מותר האדם מן הבהמה. השינוי שבדרך הוא כביר, פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם וממשיך ללכת ולכל הנקרא על דרכו אומר הוא שלום, דרושה כאן מגה ספורט להתאמנות המחשבות, אין קפיצת דרך, יש רק דרך לעשותה, מתוך הרצון לעשות שלום פנימי והתעוררות הנקודה שבלב והשאלה החשובה היא מה היא תכלית חיי, זה המקום המיועד לרוחניות.
דפדפו, לכו אחורה, ימינה, סיבוב שמאלה, נוצר מעגל ספירלה לעלות למעלה, מה חשבתם שיהיה קל ? תחילת המסלול כמו אדם שעומד בפתח המטוס. רגע מה המסלול שלי, הוא שואל ולפני שהספיק לקבל תשובה, הוא מקבל דחיפה עזה ויוצא לדרך.
איך אתם רוצים שהאנשים יתחברו, יתנו ידיים ויחברו לממד הבא - התהליך לא קורא ביום אחד, דרושה הבנה עילאית של התמונה הרחבה איך פועלת הרוח הגדולה, איך חלים עלינו החוקים הקוסמים, היכן אני ממוקם ביחס לאחר, איך אני יודע מי אני והאחר מי הוא. יש זרם בלתי פוסק של אנרגיה ועליה מקודד הידע, רוב האנושות הודפת אותו אחורנית ואומרת אני עדיין לא מוכנה, אל תראי לי את פנייך האמיתיים. אינני יודע מי אני ואיך אדע מי האחר, אני רץ אנא ואנא ולא מוצא את הדרך, לחוץ ומבולבל לא רואה את הדרך, מבין בתוך תוכו שיש דרך, לא יודע איפה לחפש את הכניסה. הכול מסיט אותנו מהדרך, החיים, הזוגיות, העסק, התשוקות, לפעמים עוזבים הכול ופונים לחיפוש היכן היא הכניסה, יודעים ששמה תבוא ההבנה העמוקה וגם שם היא איננה הקול שיודיע הנה הדרך הנכונה עבורך, זו טעות ביסודה. חוזרים בידיים ריקות "לא מצאנו את הדרך" פונים למגדת עתידות. את השאלה יש להפנות פנימה, אין מי שיזכיר לי מי אני, כולם חולמים על דרך הילדות הקסומה, כל אחד בפנטזיה בונה דרך נפלאה שמובילה לכאן. הדרך האמיתית איננה פתוחה למשא ומתן, גם איננה יכולה להתחלק בין שני אנשים, האדם קופץ לבד לתוך החיים שלו בקפיצה חופשית ונחשונית, יש שם מי שיתפוס אותו באהבה.
נמרוד שמואל בן איש מטפל ומנהל בדרך האור, הקים יחד עם עוד חברים מברעם את "דרך האור", שהינו בית להכרה עצמית והתוודעות עם עולם הרוח, מאחוריו שנים של טיפול בשיטות משלימות שונות, תוך התמקדות בקשר גוף נפש רוח וחיפוש אחר דרכים מיטביות לריפוי וצמיחה רוחנית, קריאה מהנה.
